פסק-דין בתיק ע"א 53435-08-10

א.         בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, וערעורים שכנגד, על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ה. אסיף) מיום 12.5.2010, בת.א. 3079/05, לפיו חייב בית משפט קמא את הנתבעים 1+3 (משחטת הוד נהדר בע"מ וחאלד אבו סיאם) ביחד ולחוד, לשלם לתובע אלברט אלבז פיצוי בסכום של 100,000 ש"ח, והנתבעת מס' 5 (עירית חדרה) חוייבה לשלם לתובע אלברט אלבז את הסכום של 25,000 ש"ח כשסכום זה הינו ביחד ולחוד עם חיובי הנתבעים מס' 1 ומס' 3.

כמו כן חוייבו הנתבעים משחטת הוד נהדר בע"מ, חאלד אבו סיאם ועיריית חדרה, ביחד ולחוד, בתשלום של 15,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

ב.         העובדות בתמצית הינן אלה:

התובע, היה הבעלים, ומי שהפעיל ברשיון, מוסך באיזור התעשיה בחדרה. הנתבע מס' 3 (חאלד אבו סיאם) הוא בעל מניות ומנהל במשחטת הוד נהדר בע"מ שמפעילה כיום את המשחטה ואילו הנתבע מס' 4 הוא לטענת התובע הבעלים למעשה של המשחטה וכנגדו ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

הנתבעת מס' 2 (משחטת הוד השלום בע"מ) היא החברה שהפעילה את המשחטה לפני שהוקמה הנתבעת מס' 1.

הנתבעת מס' 5 (עיריית חדרה, להלן: "העירייה") היא הרשות המקומית שבתחומה מצויים המוסך והמשחטה.

ג.          בכתב התביעה שהגיש טען התובע (אלברט אלבז) שהמשחטה פועלת במקום ללא רישיון עסק, שחלק מן המבנים המשמשים את המשחטה בנויים ללא היתר ולדעתו פעילות המשחטה היוותה מטרד חמור ששיבש את עבודת המוסך וגרם לתובע נזק כספי עצום וזאת מבחינה זו שהפעילות יצרה מפגעים תברואתיים ובנוסף פעילות המשחטה כוללת הובלות בהיקף ניכר ואלה גרמו לחסימת הגישה למוסך באופן ששיבש מאד את עבודתו וגרם לו בסופו של דבר לירידה משמעותית בהכנסות המוסך.

ד.         לאחר שמיעת הראיות קבע בית משפט קמא שבשאלה האם פעילות המשחטה היוותה או לא היוותה מטרד והפרעה למוסך, מוטל נטל ההוכחה דווקא על הנתבעים, דהיינו, עליהם להוכיח שלמרות העדר רישיון עסק ו/או רישיון בניה לא היה בפעילותם משום מטרד ו/או הפרעה המזכים את התובע בפיצוי.

בית משפט קמא קבע שלא זו בלבד שהנתבעים לא הרימו נטל זה, אלא שהתובע הביא עדים שחיזקו את ההנחה לפיה עסק שפועל ללא רישיון אינו עומד בכללים הנדרשים לשמירה על בריאות הציבור ולמעשה הוכיח התובע כי המשחטה ופעילותה יצרו מטרדים רבים כפי שטען התובע בתביעתו. בין יתר הדברים ציין בית משפט קמא שהנתבעים מס' 1 (משחטת הוד נהדר בע"מ) ומס' 3 (חאלד אבו סיאם) הורשעו וניתן צו לסגירת המשחטה בתוך 12 חודשים, אך למרות גזר הדין הוסיפה המשחטה לפעול ללא רישיון עסק וללא היתר בניה.

ה.         כאמור, בית משפט קמא קבע כי מסקנתו היא שהנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח שאין בעסק שלהם (שפעל ללא היתר וללא רישיון עסק) משום מטרד והפרעה לתובע ולמוסך שהיה בבעלותו באותו מועד, אך מעבר לכך קובע בית משפט כי עלה בידי התובע להוכיח את המטרדים וההפרעות שנגרמו לו ולעסקו באמצעות העדים שהובאו ואשר להם האמין בית משפט קמא.

מסקנת בית משפט קמא היתה שבהפעלת המשחטה גרמו הנתבעים 1 - 4 (משחטת הוד נהדר בע"מ, משחטת הוד השלום, חאלד אבו סיאם ורבי גבריאל) מטרדים קשים לתובע הן במפגעים תברואתיים והן בחסימות לפרקים של דרכי הגישה למוסך. באשר לנזקים שנגרמו לתובע, קבע בית משפט קמא שלמרות חוות הדעת שהוגשו מטעמו של התובע אין די בנתונים שהובאו כדי לבסס את ההפסד הנטען על ידי התובע ובפועל אין בחוות הדעת ביסוס לנזקים הנטענים או לסכומם.

יחד עם זאת, שוכנע בית משפט קמא כי התנהלות הנתבעים גרמה למטרדים קשים ביותר לתובע ולהפרעה ממשית בעסקיו הן מבחינה תברואתית והן מבחינת החסימות הרבות שחסמו הרכבים של הנתבעים, וכן רכבים שבאו לעסקם, את הגישה למוסך של התובע. לנוכח מטרדים קשים אלה קבע בית משפט קמא כי אין ספק שהדבר פגע בעסקיו של התובע והוא ראוי לפיצוי על כך. מוסיף בית משפט קמא וכותב: "למעשה, חרף העובדה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את שויים הכספי של עסקיו - שוכנעתי כי יש מקום לפסוק לו פיצוי, זאת גם אם התובע התקשה להוכיח מהו הנזק שנגרם בגין ההפרעה לניהולו התקין של העסק, שוכנעתי כי אכן נגרם נזק לתובע וכתוצאה ממטרדי הנתבעים" (פיסקה 36 של פסק הדין).

ו.          על יסוד האמור לעיל, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי, ולו על דרך האומדן, ולחלופין כפיצויים "עונשיים", שממילא נפסקים ללא קשר לנזק שנגרם בפועל (פיסקה 37 של פסק הדין).

בנוסף מציין בית משפט קמא שבקביעת השיעור של הפיצויים ה"עונשיים" יש מקום להתחשב גם בהתנהגות המזיק (הנתבעים) באופן ששיעור הפיצוי יבטא את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהגות המזיק, ופיצויים אלה מטרתם להוות הרתעה וחינוך (פיסקה 40 של פסק הדין), אם כי פיצויים אלה ייפסקו במקרים חריגים כגון מקרה בו הצד שגרם לעוול נהג בזלזול מתמשך המצדיק פסיקת פיצויים עונשיים כחריג וזאת למטרת הרתעה והענשה של הנתבעים (פיסקה 43 של פסק הדין).

ז.          בית משפט קמא מציין כי שוכנע שיש לפסוק במקרה שבפנינו פיצויים עונשיים במובן זה שהם אינם נפסקים על סמך הוכחת נזק בפועל. בית המשפט מוסיף ומנמק שמעשי הנתבעים נעשו במשך תקופה ארוכה תוך זלזול בהוראות החוק ובמטרדים שנוצרו כתוצאה מפעילות המשחטה.

המשחטה פעלה ללא היתר והיא מהווה מטרד לא רק עסקי אלא גם בריאותי. מדובר בהתנהגות מזלזלת תוך אדישות לנזקים העשויים להיגרם כתוצאה ממנה, והתנהגות זו מצדיקה הטלת פיצויים עונשיים, דהיינו, פיצוי שמטרתו להרתיע את הנתבעים מהתנהגות דומה (פיסקאות 49-50 של פסק הדין), וזאת כשבית משפט קמא מודע לכך שפיצויים עונשיים נפסקים כחריג. אך לדעת בית משפט קמא המקרה שבפנינו מצריך פסיקת פיצויים עונשיים ולפיכך מחייב בית משפט קמא את הנתבעים 1 + 3 בפיצוי בגין מטרדי המשחטה בסכום של 100,000 ש"ח, כאשר חיובו של הנתבע מס' 3 (חאלד אבו סיאם) אישית מקורו באופי המעשים, דהיינו, הפעלת עסק ללא רישיון ומתוך מבנים שאין להם היתר בניה, מעשים המטילים אחריות אישית על נתבע מס' 3 כמנהל החברה.

ח.         באשר לאחריותה של הנתבעת מס' 5 (עיריית חדרה) קובע בית משפט קמא כי יש לקבל את גרסת התובע ולפיה הוא פנה עוד לפני שנת 2003 לעירייה, באמצעות עובדים מטעמה, לבעלי תפקידים שונים, בניסיון להביא לסגירת המשחטה ו/או להפסקת פעילותה כשהוא מפנה תשומת ליבם לכך שהמשחטה פועלת ללא רישיון ומתוך מבנים שחלקם בנוי ללא היתר בניה כחוק, ואולם התובע לא נענה. רק ביום 9.6.04 הוגש כתב אישום כנגד הנתבעים וגזר הדין בגין כתב האישום ניתן ביום 6.12.05. בית משפט קמא קובע כי מחדלה של העירייה הוא שהביא לכך שכתב האישום הוגש רק ביוני 2004 ולא קודם לכן (פיסקה 59 של פסק הדין).

בית משפט קמא מציין שהסמכות ליתן צו סגירה מינהלי היא סמכות שעל העירייה להפעילה רק במקרים מיוחדים, אך בית-משפט קמא קובע שהמקרה נשוא הדיון הוא מסוג המקרים שבהם עליה לפעול בדרך זו (פיסקה 60 של פסק הדין).

בית משפט קמא מציין שמקום בו ברור לרשויות שהעסק פועל ללא רישיון, ומתוך מבנים שנבנו בחלקם ללא היתר, וכאשר מדובר בעסק שפעילותו גרמה למטרד בריאותי, היה על הרשויות לפעול לאלתר למיצוי כל סמכויותיהם ולא להותיר את האזרח (התובע) חסר אונים מול הפרות החוק הבוטות של המשחטה (פיסקה 62 של פסק הדין).